מרכז נופש"ספורטן" פ"ת ואח' נ' עיריית פתח תקוה ואח'

פסק דין

עתירה לביטול החלטת מנהל הארנונה בהשגה שהגישו העותרות בגין חיובן בארנונה לשנת 2009 בשל איחור במתן התשובה להשגה.

העובדות

בבעלות העותרת 2 (להלן: "חברת ברטן" או "ברטן"), מרכז נופש וספורט המופעל על ידי העותרת 1 (להלן: "ספורטן"), אשר הוקם בשנת 1992, ופועל מאז ועד היום בשטחי העיר פתח תקווה (להלן: המשיבה).

בעקבות סקר שביצעה המשיבה, הוצאה לעותרות בשנת 2009 שומת ארנונה אשר הייתה גבוהה באופן משמעותי משומות הארנונה שהוצאו לה בעבר.

בעקבות קבלת השומה, הגישו העותרות ביום 1.4.2009 השגה למנהל הארנונה של המשיבה (מצ"ב כנספח ב' לכתב העתירה), ובמסגרתה טענו כי העירייה טעתה בסיווג ובמדידות הנכסים. בהשגה פירטו את הטעויות שנפלו בשומה לעניות דעתן.

ביום 26.4.2009, נתן יו"ר ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית פתח תקווה, עו"ד ישראל לבנה, ארכה למנהל הארנונה של המשיבה להגשת התשובה להשגה שהגישה העותרת ב – 30 ימים, קרי, עד ליום ה – 1.7.2009 (מצ"ב כנספח 1 לכתב התשובה). הארכה שניתנה הייתה ארכה כללית שניתנה ל- 204 השגות נוספות באותה ההזדמנות (השגות 121-325, לפי רישומי העירייה, ראו נספח ב' לכתב הסיכומים).

מנהל הארנונה השיב להשגה ביום ה – 7.7.2009, בחריגה של 7 ימים מהארכה שניתנה לו. בתשובתו דחה חלק מטענות העותרות בהשגה וקיבל את חלקן.

ב- 9.7.2009, לאחר שקיבלו את תשובת מנהל הארנונה להשגתן, שלחו העותרות מכתב, בו טענו כי המועד בו ניתנה תשובת מנהל הארנונה להשגה שהגישו חרג מהמועדים הקבועים בחוק ומהארכה שניתנה למנהל הארנונה על ידי יו"ר ועדת הערר. אשר על כן, טענו כי דין ההשגה להתקבל. בטענתן הסתמכו העותרות על הוראות סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976, אשר בשל חשיבותו אביאו כלשונו:

"4. (א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה.

(ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום – ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום."

ב- 16.8.2009 הגישו העותרות ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה ובה העלו שוב את אותן הטענות המהותיות שהעלו בהשגה ששלחו למנהל הארנונה. עוד טענו בפתיחת הערר כי דין הערר להתקבל במלואו גם מן הטעם שהשגתן לא נענתה במועד; עד למועד כתיבת פסק דין זה, לא התקבלה תשובה לערר.

ב – 3.9.2009 הגישו העותרים את העתירה דנן.

טיעוני העותרות

על פי כתב העתירה סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 מציב סד זמנים קשיח לתשובת מנהל הארנונה להשגה אשר נשלחת אליו, שהינו 60 ימים ממועד הגשת ההשגה. העותרות ממשיכות וטוענות, כי ס' 4(א) לחוק קובע במפורש כי דינה של השגה אשר נשלחה ולא התקבלה תשובה לגביה בתוך סד הזמנים הקבוע בחוק – כאילו התקבלה. העותרות טוענות, כי גם אם מנהל הארנונה קיבל ארכה של 30 ימים מוועדת הערר בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק, הוא ע חרג מהארכה שניתנה לו ב – 7 ימים, שכן, כאמור, הגיש את תשובתו להשגה לאחר 97 ימים.

העותרות סומכות את טענותיהן על דיבורו המפורש של החוק והן על פסיקה קודמת, והן בוחרות להביא בעניין זה את דבריו של כב' הש' ביין ב – ה.פ. 30151/97 שטראוס מחלבות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית נהריה (פורסם בנבו), אשר קובע כי:

"...בשנים האחרונות ניכרת מגמת המחוקק לחסל את תופעת "הסחבת" בשירות הציבורי ולחייב את נושאי המשרה השונים אשר להם נמסרה הסמכות להכריע בנושאים שונים הנוגעים לכיסו של האזרח, ליתן את החלטתם תוך זמן קצוב..."

העותרות טוענות, כי הוראת ס' 4(ב) לחוק הינה הוראה מצווה וככזו, הסעד בגין הפרתה הוא קבלת ההשגה כדין, בהתאם להוראות המחוקק.

לאור זאת, ממשיכות העותרות וטוענות, כי משבושש מנהל הארנונה להשיב בתוך סד הזמנים הקבוע בחוק, דינה של השגתן בעניין הארנונה לשנת 2009 להתקבל מבלי להתייחס לתוכנה המהותי.

טיעוני המשיבה